עירית אור עקיבא נ' הטעם השישי 2006 בע"מ ואח'

החלטה

1.התובעת ביקשה, וקיבלה, עיקול זמני על נכסים השייכים לכל הנתבעים כמפורט בבקשה שהגישה יחד עם הגשת התביעה.

2.הנתבעת 3 הגישה בקשה לביטולו של העיקול נגדה. בקשה זו נשמעה בפניי היום.

בבקשה, טענה הנתבעת 3 (להלן: פרלין) כי החוב נשוא התביעה אינו החוב שלה וכי זהו חובה של הנתבעת 1 בלבד, ואין מקום לכן לעקל נכסים השייכים לפרילין. לטענת פרילין, לא ניתן להשית עליה חוב של הנתבעת 1 ומן הטעם הזה יש לבטל את העיקול נגדה.

3.בדיון היום נחקרו שני המצהירים, וב"כ הצדדים טענו בעל פה.

4.לאחר שעיינתי שוב בחומר שבתיק ביהמ"ש, ובפרוטוקול הדיון, אני מחליטה לדחות את הבקשה לביטול העיקול ולהותיר את העיקול בתוקף עד לתום הדיון בתיק העיקרי.

5.בהתאם לתקנה 362 לתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש ליתן סעד זמני, ובכללו עיקול, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה, וכן כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין .

6.שוכנעתי כי כל התנאים הדרושים התקיימו במקרה שבפניי.

אין מחלוקת כי התובענה היא תובענה לסכום כסף ואיש מהצדדים לא טען לעניין זה.

לפיכך יש לבחון אם התקיימו התנאים האחרים, לעניין קיומה של עילת תביעה וקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין.

7.טענת פרילין, היא , למעשה, כי החוב נשוא התביעה הוא חובה של הנתבעת 1, שהיא חברה בע"מ, ובעלת אישיות משפטית נפרדת מזו של פרילין שגם היא חברה בע"מ.

לטענת פרילין, אין שום קשר בינה ובין החברה הנתבעת 1 ואין לגלגל עליה את חובה של נתבעת זו.

8.התובעת, לעומת זאת, טוענת כי פרילין היא גלגול נוסף של חברות שהקים הנתבע 4, ואשר כולן פעלו באותו מקום ועסקו באפיית דברי מאפה ששווקו לאותם גורמים לאורך כל הדרך.

לטענת התובעת הקמת פרילין כיישות משפטית חדשה לא נועדה אלא להתחמק מתשלום חובה של הנתבעת 1, ולפיכך יש להרים את המסך ולראות בפרילין כמי שחבה את חובותיה של הנתבעת 1 ויש לאפשר הטלת עיקול על נכסיה של פרילין להבטחת תשלום החוב .

9.שאלה זו תוכרע כמובן, לגופה במהלך הדיון בתובענה העיקרית ואין זה המקום להכריע בה, ואולם שוכנעתי כי לצורך השלב שבפניי יש די ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה גם כנגד פרילין.

10.התברר, מחקירת המצהירים היום, כי פרילין היא החברה השלישית שמחזיקה בנכס שבו מנהל מר יעקב ברנס עסק של בית מאפה .

11.לראשונה, פעלה בנכס חברה בשם "שלגזנה הטעם השישי בע"מ" שהיא חברה שהיתה בבעלות ובניהול של מר יעקב ברנס ופעלה בנכס בשנים 2003 – 2006 .

חברה זו צברה חובות, בין היתר, לתובעת, והתובעת נקטה כנגדה בהליכים משפטיים ואף פתחה נגדה תיק הוצאה לפועל שבו נותרה יתרת חוב שטרם שולמה עד היום.

12.בשנת 2006 החלה לפעול במקום חברה חדשה, הנתבעת 1, והיא פעלה בנכס עד לשנת 2008.

הנתבע 4 אמנם אינו בעל מניות בנתבעת 1 וגם לא מופיע כמנהל ברישומים ברשם החברות, אולם בפועל הוא שניהל את הנתבעת 1 ואף שימש כמיופה כח מטעמה, כפי שעולה מהסכם שכירות שעל פיו שכרה הנתבעת 1 את הנכס ואשר סומן כנספח ו' לתביעה.